<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ס'</h1>
<h2>דף מב:</h2>
תיקון חליצה. היבמה לא תחלוץ עד שיהו ג' חדשים ממיתת הבעל אחת ארוסה ואחת נשואה אחת קטנה ואחת גדולה. כי מתניתא דכרמא דהחולץ. ואע"ג דאמר רב יוסף אי הדר ביה מכל מקום דסמכא הוא. וכל אשה שהוחזקה שהגיעה לכלל שנותיה בשכינותיה והוחזקה (והגיעה) [שהגיעה] לסימנין בשכינותיה אינה צריכה בדיקה כדאמרי' מלקין וסוקלין על החזקות ואע"פ שאין שורפין תרומה התם חומרא בעלמא הוא. והוחזקה היינו שיוצא קול שעברו שתים עשרה שנה ויום אחד וגם יוצא עליה קול שראו לה סימנין אבל לא על ידי חזקה. דהגיעה לכלל שנותיה לא אמרינן חזקה שהביאה סימנין. ואע"ג דאמ' רבא [נדה מ"ו ע"א] קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין למיאון ולא לחליצה דההיא חזקה לא נראית לעינים ואין בו יציאת קול. (דהיכא) [והיכא] שהגיעה לכלל שנותיה ולא הוחזקה בסימנין לא סמכינן אחזקה דרבה ונבדקת על פי נשים. ואפי' על פי חמש נשים (ואין) [דאין] לך כתב גדול מוכיח מזה (דסימנין) [דשנים] מוכיחין ועבידי לאיגלויי כדאמרי' אף כל הנשים שאין נאמנות לומר. והלכתא אין אשה חולצת עד שתביא שתי שערות. דלית הלכתא כי ההיא דרבא דשלש מדות דגיטין אלא כדפסקינן עד שתביא שתי שערות. דההיא דשלש מידות אליבא דרבי יוסי אמרה כדמוכח במצות חליצה. וצריך להכיר על פי קרובים או נשים בפני בית דין שהחולץ אחי בעלה מן האב על ידי שהוחזק כדפרישי' לעיל. ואין צריך ראיית הילדות. וצריך ב"ד של ג' לקבוע מקום שם לאיצטרופי בי חמשה. ולא יהו גרים ובני גרים אלא אביהם ישר'. ויש שמצריכין אב ואם מישראל. וסומא באחת מעיניו כשר ולא גרסי' כיון דאמר מר לעיני פרט לסומין בשום ספר ישן. ועוד דלר' יהודה האי (בההיא) סוגיא ולא סלקא. אי נמי למאן דמקיש ריבים לנגעים ולא קיימ' לן כוותיה. ואע"ג דאמרי' בפר' ר' אליעזר עדות חליצה בעשרה לא סמכינן עלה. צריך הסנדל או המנעל שיהא לו תפור בעור ואע"ג דסנדל לכתחילה בעינן הני מילי היכא דשכיחי אבל השתא דלא שכיחי נהגו העם במנעל. וצריך להקנותו ולחלוץ שלו ושל ימין ומיבעי ליה למינעליה ולמיקטריה ברצועה אזני המנעל ולמיהדקיה ואם הרצועות לבינות והמנעל שחור שפיר. דאמרי' בביצה מפני שצריך ביצת הגיר להשחירן. והא דאמרי' בבבא קמא מאי טעמא סיימת מסאניא אוכמי דקא מאבילנא על ירושלם וכולו היה לבוש שחורים כדאמרי' כאבל בין החתנים. והא דאמרינן בתענית מאי טעמ' סיימת מסאני אוכמי ברצועות ומנעל קאמר הכל שחור מנעל ורצועות שחורות והיינו דאמרינן אפי' לשנויי ערקתא דמסאנא. וברצועות לתופרן במנעל. והיבם צריך שיהא בן י"ג שנה ויום אחד ובודקין אותו אפי' על פי קרובים. קצרו של דבר קובעים מקום והולכים שם חמשה היבם והיבמה. והחמשה שלשה שאין קרובים והיבם שהוא בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות ונועל רגל ימנית יחף מנעל ימיני שכולו עור בהמה ותחש טהורה כת' קושרו ברגלו ברצועה יפה ומהלך קימעא. ועומדין מעומד כשאר בעלי דינין. והיבמה שהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה שתי שערות קוראה בלשון הקדש מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. והיבם קורא(ה) בלשון הקדש ולא חפצתי לקחתה. דוחק היבם את רגלו בארץ יפה והיבמה מתרת את המנעל וחולצת את המנעל ושולפתו ביד ימין ושמאל מסייעת ורוקקת רוק הנראה לעיני הדיינין בצאתו מפיה עד נופלו לארץ. וקוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ורב יהודאי כתב שהיבמה אומרת חלוץ הנעל ג' פעמים. והעומדים שם אומרי' חלוץ הנעל ג' פעמים כדאמרי' במנחות בהעומר קופה זו ג' פעמים. וכן בהרבה מקומות. ונר' לי שאין צריך (ג' עידי) גט חליצה אלא לעדות מדאתקינו בגיטא דחליצה ובעית מיננא גיטא דחליצתה (לא ליהוי בידה וליזבן) [דליהוי בידה לזכות] ש"מ דהכי הוא. ויש שמחמירים להזקיקו בכל מקום מתאסרת לקרובים. ואי כתיבי לה הכי מתחלי במותב תלתא הויא ואיצטרפינא לבי חמשה ורבי יהודאי פירש דלא צריך אלא במותב תלתא הויא. ואין נר' לי דחיישנא אנא לבית דין טועין. ויש דברים שאין מעכבין בדיעבד.
